שיחת בידוד 6

במאמר הקודם עסקנו במערכת החיסון הגופנית ובהבדל שבין מערכת החיסון המולדת, האוטמטית, העוסקת בהשמדת הנגיף באופן ברוטאלי ומיידי לבין מערכת החיסון הנרכשת, העוסקת בהשמדה ממוקדת ונקודתית בפולשנים ספציפים לאחר שפיתחה כנגדם תגובה ספציפית יחודית. אצל הילד הרך הניגף מינית, מתחילות לעבוד בנפש גם כן שתי מערכות אלו אך בשל היעדר מיומנות נפשית – התגובה החיסונית עשויה להיות לא מידתית ופוגענית ביותר עבור הילד.

 

מערכת החיסון המולדת הנפשית

לנפש האנושית ישנן דרכים מגוונות להקל ואף לרפא פגיעה. יכולות אלו הן כנראה,מולדות, מבלי שלמדנו. כך למשל, תינוק בן חמישה חודשים כשמציגים בפניו פרצוף מפחיד – מסוגל להסב את פניו אל הצד השני בכדי להימנע מהחוויה המפחידה. כך, גם כאשר הילד חווה את החוויה הנפשית המכאיבה של הפגיעה המינית, נפשו מסוגלת לבצע מספר תנועות פנימיות, בלתי מודעות, אל עבר רווחה נפשית. פעולות אלו הן המערכת החיסונית המולדת הנפשית, בדיוק כמו בגוף, כיוון שאין בהפעלתן שום תכנון מתוכנן, וללא למידה וזכרון, כך פשוט נולדנו. נסקור בקצרה כמה מנגנונים הפועלים לאחר פגיעה נפשית מינית. 

בידוד

 


את ים מלא סודות
שלפעמים נפלטים אל חוף
כמו הדברים שלא אמרת
לא אמרת לי שם

למי מאיתנו לא קרה פעם הדבר הבא: אנחנו הולכים מהסלון לחדר השינה על מנת להביא משהו, אך כשהגענו לחדר השינה – נשכח מאיתנו הרצון, אין לנו מושג למה הגענו לחדר. פעמים רבות, אנחנו מסוגלים להפעיל מנגנוני זכרון על מנת לא לשכוח; לשנן בדרך אל החדר את המשימה, לרשום פתק לבעל שהולך לסופרמרקט – אנחנו בעצם יוצרים תומכי זכרון המאפשרים לנו לגשר על פני מצבי תודעה מנותקים.
אבל לא תמיד אנחנו משתמשים בתומכי הזכרון הללו, ואז אנו חווים חוויות בידוד תודעתית. למשל, אם נרצה להיזכר בקוד למחשב, רבים מאיתנו ינסו לדמיין את עצמם יושבים מול מקלדת על מנת להיזכר. אותו הדבר גם לגבי הקוד של האוטו, בשביל להיזכר בו אני צריך לדמיין את עצמי על כסא הנהג, לוחץ על כפתורי הקודן. לא רבים הם האנשים הזוכרים את כל הסיסמאות מבלי לנסות להיזכר בהקשר הספציפי בו הן נהגות. זו דוגמא לפעולת בידוד נפשית שתפקידה להגן עלינו מפני זכירת יתר מסוכנת, אשר תעמיס על הנפש והתודעה ותוביל לקריסה בשל עודף מידע. תופעה זו, של בידוד החוויה והזיכרון היא קריטית לבריאות הנפשית והמנטלית, ובלעדיה, יסבול האדם מנזק רב בשל עומס החוויה והגריה (להרחבה, ראו בקישור הבא על העיתונאי בעל הזכרון המוגזם, סלומון שרשבסקי).

אצל ילד החווה פגיעה מינית מתחוללת בנפש תופעה זהה; מערכת החיסון הנפשית עסוקה בבידוד האירוע, בניסיון לקודד אותו כאירוע חד פעמי הקורה רק בתנאים חריגים וקיצוניים אשר אינם קשורים לילד באופן יום יומי. וכך הילד עשוי לנתק את החוויה מיתר חוויות היומיום שלו, ואף את החוויה עצמה לפרק לחלקיקי חלקיקים.

מה הכוונה?

נפש הילד הפגוע לא מכלילה את החוויה הקשה של האב שמגיע אל מיטתו מדי לילה, החוויה נשארת ממודרת ממכלול החוויה שלו, "מה שקרה בלילה  – נשאר בלילה". הניתוק ההכרתי הזה, בידוד הזכרון – מציל את תודעת הילד; הארוע מתרחש רק בזמן האמיתי עצמו, לא דקה מעבר לכך. וכך הפגיעה כמעט ולא מתרחשת, "לא נרשמת" בנפש הילד, והוא יכול לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב. לעיתים, הניתוק הוא כל כך קיצוני שאפילו בהיבט המיני הילד מגלה "בורות" מרשימה ביום, ו"ניסיון" עשיר ועצוב בלילה. ובכך עולה קושי ממשי לאתר את הילד הפגוע, כיוון ששום דבר כמעט, לא עוזר להסגיר את החוויה הקצרה שהוא חווה מדי לילה. וכאן כבר מתחילה להסתמן הבעיה; הבידוד מבודד את החוויה הרעה, אבל הבידוד לא מאפשר לנפש ללמוד את החוויה, להבין את הסכנה שבה, ובכך נמנעת מהילד האפשרות להיזהר ממנה גם בעתיד. בנוסף, הבידוד משרת גם את הפוגע כיוון שכך ניתן לקיים לאורך זמן את מעטה הסודיות הנדרש בפגיעות מיניות.

בנוסף לאלו, נוצרת גם בעיה חדשה; הבידוד הולך ומתרחב, גדל ומתעצם. הנפש לומדת להשתמש במנגנון שוב ושוב ושוב, לילה אחרי לילה אחרי לילה. ובכך הופך הילד למומחה בהפעלת מנגנון הבידוד הנפשי. ומרגע קבלת המומחיות מתחיל תהליך של התפשטות המנגנון; הילד לומד לבודד עוד חוויות; אלימות כלפיו, זלזול של מורה בכיתה, פגיעה של חבר, פגיעה *ב*חבר, גניבה, עבריינות, ואפילו פגיעה מינית בילד אחר – כל אלו מבודדים מזרם התודעה המרכזי, אזורי הנפש המבודדים הולכים ומתרבים עד שכבר לא ברור אם הנפש מורכבת מחלקיקי בידוד רבים או מאישיות מגובשת עם חלקים קטנים מבודדים בשוליים. וכך עלול הילד להפוך למסך זום מפוצל נפשית כשהתקשורת בין המסכים השונים היא דלה עד לא קיימת.
זו,אגב, אחת הסיבות לכך שגם מאמצי חקירה של אנשי מקצוע, האמונים על גילוי של פגיעה מינית בילדות – גם מאמצים אלה עלולים לעלות בתוהו. מנגנון הניתוק חזק כל כך עד שהחקירה עשויה להסתיים בלא כלום, ואפילו מבחן הפוליגרף עלול להראות כי הנפגעת "כלל לא נפגעה" כיוון שהבידוד מאפשר לה באמת להאמין ששום דבר מיני לא ארע. היא לא משקרת, היא באמת חשה כך (להרחבה ראו:"הסוד ושברו" עמ' 170).

ויותר מכל – כך עלול הילד להפוך מנפגע לפוגע, הרי אם ניתן להשתמש במנגנון הבידוד על מנת "לשכוח" את החוויה הפוגעת מאמש, מה ימנע מהילד מלשכוח את החוויה בה הוא פגע באחותו בערב שלמחרת? שני האירועים ימודרו, הזכרון ימוג לו בערפל הנפשי האפור ההולך ומתכסה בנפש מפגיעה לפגיעה, כל חדר נפשי של פגיעה או היפגעות ינעל בפני התודעה הנפשית המרכזית.

אבל מנגנון הבידוד הוא רחב יותר ממה שתואר עד כה, עמוק יותר, משוכלל מאוד והוא מנתק החוויה לא רק מיתר החוויות. על כך במאמר הבא.

שיתוף

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

השארת תגובה